כאשר תאונת דרכים מתרחשת בדרכו של העובד אל מקום העבודה או ממנו, היא עשויה להיחשב כתאונת עבודה. אולם לשם כך יש להוכיח כי המקום בו התרחשה התאונה, נמצא על הדרך הישירה שבין מעונו של העובד למקום עבודתו, או להיפך.
לפיכך, ככל שהעובד היה מעורב בתאונת דרכים שאירעה לו תוך סטייה מהדרך לעבודה, תאונת הדרכים שהעובד היה מעורב בה עלולה שלא להיחשב כתאונת עבודה לעניין קבלת הפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי.
עם זאת, קיימים פסקי דין שבמסגרתם נקבע כי אין בסטיות קלות מן הדרך המקובלת למקום העבודה, בכדי לנתק את הקשר בין התאונה למקום העבודה. במאמר זה נסביר באילו תרחישים תאונת דרכים עשויה להיחשב כתאונת עבודה, מהם החריגים לעניין, זה וכיצד פניה לייעוץ משפטי מעורך דין עשויה לסייע.
האם תאונת דרכים שהתרחשה תוך סטייה מהדרך לעבודה היא בחזקת תאונת עבודה?
במסגרת חוק הביטוח הלאומי – תשנ"ה 1995, מוגדרת תאונת עבודה בתור:
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו (של עובד – א.ק.) אצל מעבידו או מטעמו,
ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו".
להגדרה זו נוספו כמה תנאים שבהתקיימם, עשויה תאונת דרכים להיחשב כתאונת עבודה שתוכר במוסד לביטוח לאומי לעניין קבלת גמלת נכות או פיצויים. בסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי, מוגדרת תאונת דרכים כתאונה שהינה "בחזקת תאונת עבודה" בהתקיים התנאים שלהלן: התאונה "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".
עם זאת, חשוב לציין כי להגדרה לעיל קיימים חריגים בחוק – קרי, תנאים שבהתקיימם התאונה עשויה שלא להיחשב כתאונת עבודה המזכה את הנפגע בתשלומי גמלה מהמוסד לביטוח לאומי. תנאים אלו מכוסים תחת ההגדרה של תאונה בחזקת "הפסקה וסטייה", כפי שנפרט להלן.
מהי תאונה בחזקת "הפסקה וסטייה"?
סעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי קובע, כאמור, חריגים לעניין ההכרה בתאונת דרכים שאירעה בדרך אל מקום העבודה או ממנו, כתאונת עבודה, בזו הלשון:
"תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (5), (4), (1) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לעניין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי".
כלומר, על פי סעיף זה, על מנת שתאונת דרכים תוכר כתאונה בחזקת תאונת עבודה, נדרש העובד להוכיח כי התאונה התרחשה על המסלול הישיר שבין המקום בו לן דרך קבע, למקום העבודה שלו או בכיוון הנגדי (או בין מקומות העבודה שלו – במידה והוא עובד ביותר ממקום אחד ונדרש להתנייד ביניהם). פירוש הדבר הינו שבמקרה בו העובד סטה מדרכו לשם הגעה לנקודת ציון אחרת, כדוגמת מקום בילוי, בעת צאתו ממקום עבודתו, אירוע התאונה שאירע על מסלול זה לא יוכר בחזקת תאונת עבודה.
תאונת בחזקת "הפסקה וסטייה" עניינה תאונה שאירעה בעת עצירה או סטייה מן המסלול הקבוע של העובד בדרכו אל מקום העבודה או ממנו. למרות זאת, חשוב לציין כי על מנת שתאונת הדרכים לא תוכר כתאונת עבודה, יש להוכיח כי חלה סטייה של ממש מן המסלול הקבוע, או בלשון החוק: "הדרך המקובלת".
מה נחשב בתור "הדרך המקובלת" מבחינת החוק?
"הדרך המקובלת" הינה כל מסלול שבכוחו של העובד להוכיח שבו הוא מתנייד (בין אם בכלי רכב או רגלית) באופן יומיומי בדרכו למקום עבודתו. לעניין זה, נוהג בית המשפט לבחון את מידת הסבירות של המסלול הנבחר לנוכח הנסיבות במועד התאונה.
את הסבירות מודדת הערכאה המשפטית תוך התייחסות לאורכו של המסלול ולטיב הדרך. אולם המבחן המרכזי בהקשר זה הוא האם הסטייה מן הדרך המקובלת נעשתה לטובת ההגעה למקום העבודה או החזרה ממנו הביתה, או לחילופין – לטובת צרכים פרטניים שאינם נוגעים למעסיק.
מהי "סטייה של ממש" מהדרך לעבודה?
בהמשך לאמור לעיל, יצוין כי נמדדת גם מידת הסטייה מן הדרך המקובלת, כאשר לצורך העניין בוחן בית המשפט גם את סיבת הסטייה מהדרך ותכליתה. זאת על מנת להכריע האם התאונה אירעה בנסיבות של סטייה סבירה מן הדרך, או סטייה של ממש.
כך למשל קרו מקרים שבהם תאונת דרכים שאירעה כאשר עובד יצא ממקום העבודה שלו בדרכו לבדיקת רופא במרפאה הממוקמת בדרך לביתו, לא הוכרה בחזקת תאונת עבודה. זאת מאחר ומטרת הנסיעה הייתה בדיקת הרופא ולא ההגעה לביתו של העובד או למקום העבודה (על אף הסמיכות הגיאוגרפית של שתי נקודות הציון הללו).
ניתן אם כן לסכם כי בראי החוק, במקרים בהם מהות הנסיעה או ההליכה אינה הגעה למקום העבודה או למקום הלינה של העובד, אלא מימוש צרכים פרטניים אחרים של העובד, לרוב התאונה אינה מוכרת כתאונת עבודה, אפילו אם התאונה התרחשה על המסלול הקבוע שבין מקום העבודה למקום הלינה של העובד. הדבר נכון אדרבא כאשר התאונה אירעה בעת סטייה מן הדרך המקובלת.
תאונה תוך סטייה מהדרך לעבודה – לכל חריג ישנם חריגים
כאמור, במקרים בהם הוכח כי חלה "סטייה של ממש" מן "הדרך המקובלת" כהגדרתה בחוק, לא תחול על תאונת הדרכים חזקת תאונת עבודה, בדרך כלל. עם זאת, ישנן שתי החרגות לעניין זה בחוק, והן מוגדרות תחת סעיף 81 ב' לחוק הביטוח הלאומי, כדלהלן:
א. מקרה בו העובד ביצע עצירה או סטה סטייה של ממש מן הדרך כדי ללוות את ילדיו למסגרות החינוכיות שלהם או להחזירם משם.
ב. מקרה בו העובד ביצע עצירה או סטה סטייה של ממש מן הדרך כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית התפילה בו הוא נוהג להתפלל.
גם ההחרגות הללו נבחנות בבית המשפט על פי הקריטריונים שהוזכרו מעלה, לצד ההתייחסות אל "הדרך המקובלת" ואופן הפרשנות המקובל לעניין זה, במסגרת הפסיקה בבתי המשפט.
כיצד התייעצות עם עורך דין דיני עבודה עשויה לסייע במקרה של תאונה תוך סטייה מהדרך לעבודה?
כפי שוודאי הבנתם, כאשר עולה הצורך להוכיח כי תאונה שאירעה בדרך אל העבודה או ממנה, הינה בחזקת תאונת עבודה המזכה בפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי, יש צורך להוכיח כי הנסיעה בוצעה לתכלית תעסוקתית. בנסיבות מסוימות, המעבר בתחנת ביניים בדרך לעבודה או ממנה, נחשב קביל לעניין ההכרה בתאונת דרכים כתאונת עבודה.
למשל, כשעסקינן בעצירה בתחנת דלק, או בשינוי מסלול הנסיעה למטרת התחמקות מפקקים, פיזור הילדים בגנים וכיוצא באלו. אולם במרבית המקרים נדרשת מעורבות של עורך דין מיומן על מנת להבטיח כי אירוע התאונה יסווג בחזקת תאונת עבודה, ולשפר את סיכוייה של התביעה מול הביטוח הלאומי להתקבל.
התכנים המובאים להלן אינם בגדר חלופה לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי מעורך דין מוסמך, והם מתפרסמים לידיעה כללית בלבד. המידע בעמוד זה אינו מידע משפטי מחייב, ואין להישען עליו בשום צורה. במקרים בהם נדרש ליווי משפטי בנושא תאונות עבודה או בכל נושא אחר, יש לפנות באופן ישיר להתייעצות משפטית מקצועית מול עורך דין תאונות עבודה.