עד לא מזמן התנהלו קיבוצים בישראל על פי מודל שיתופי, אשר במסגרתו חברי קיבוץ היו משתלבים בעבודות המשק והמפעל בקיבוצים שלהם, לטובת ייצור הכנסות לקופת הקיבוץ, שמהן היה נגזר התקציב החודשי של כל חבר קיבוץ. בתצורת עבודה זו, יחסי העבודה של חבר הקיבוץ עם הקיבוץ, לא הוכרו בתור יחסי עובד ומעביד טיפוסיים, המקנים לעובד זכויות סוציאליות שונות באופן אוטומטי. עם זאת, במרוצת השנים האחרונות, בעקבות מהלכי הפרטה שהתחוללו בקיבוצים רבים בארץ, חלו שינויים מהותיים גם ביחסי ההעסקה בין הקיבוצים לחבריהם. על האופן בו תופעה זו השפיעה ועודנה משפיעה על יחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ, נדון בהרחבה במסגרת המאמר הבא.
הרקע להופעתן של מחלוקות בנושא יחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ
השינוי שחל בצורת ההתאגדות שהיתה נהוגה בימים עברו בקיבוצים בעקבות מהלכי ההפרטה, הוביל לכך שבמקום המנגנון השיתופי שהיה נהוג עד כה, לפיו כל חבר קיבוץ עובד כפי יכולתו ומקבל שירותים מהקיבוץ לפי צרכיו – נכנס מנגנון גבייה שמחייב את חברי הקיבוץ לשלם מכיסם תמורת השירותים שהקיבוץ סיפק להם עד כה בחינם.
אף שבאמצעות מהלך זה, הקיבוצים בסך הכל יישרו קו עם שיטת ההתנהלות המקובלת ביישובים אחרים בישראל, הדבר הוביל להופעתן של מחלוקות עמוקות ומשבר אמון בין הקיבוץ לבין חבריו – כפי שנסביר בהמשך.
מהי משמעותם בפועל של יחסי עבודה רשמיים בין עובד ומעביד?
דיני העבודה במדינת ישראל, מקנים לעובדים שכירים שבינם לבין מעסיקיהם מתקיימים יחסי העסקה רשמיים, שלל זכויות סוציאליות שהמעסיק נדרש לספק להם כחוק. עם הזכויות הללו ניתן למנות: דמי חופשה, דמי מחלה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, תשלום על עבודה בחג, תשלום עבור שעות נוספות, הפקדות מעסיק לקרן הפנסיה, החזרי נסיעות ועוד.
על המורכבות הנגזרת מקיומם של יחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ
כל עוד היו חברי הקיבוץ מועסקים על פי שיטת ההתאגדות השיתופית כפי שהסברנו לעיל, להיקף ההעסקה של העובד ואופי התפקיד שבו הועסק, לא היתה משמעות לקביעת זכויותיו ושכרו. אולם המעבר מתצורת העסקה שיתופית להעסקה בידי חברות פרטיות, חייב דיון מחודש בזכויות העובדים בקיבוץ ואופן הסדרתן.
על השינויים שחלו ביחסי העבודה בקיבוצים בעקבות תהליכי ההפרטה
בעקבות מהלכי ההפרטה נדרשו הקיבוצים להתחיל ולשלם תמורת עבודתם של חברי הקיבוץ, בהתאם לסוג המשרה שאיישו, היקפה ומהות העבודה שביצעו בדומה לכל מעביד אחר בסקטור הפרטי. בהתאם לזאת, מודל השכר הקיים כיום בקיבוצים המופרטים, הוא של תשלום כספי בתמורה לעבודה – ממש כמו בכל מקום עבודה סטנדרטי.
לכן השכר שמרוויח העובד בעבודתו בקיבוץ, החבר משלשל הישר לכיסו במקום שהקיבוץ ירכז את הכספים, ובהתאם לכך – גם השירותים הקהילתיים שהקיבוץ מספק לחבריו, כרוכים בתשלום.
באילו תנאים יחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ עשויים לזכות להכרה?
כיום, כאשר חבר קיבוץ מועסק באחד ממשקיו או מפעליו המופרטים, על מנת שניתן יהיה לקבוע משפטית אם מתקיימים בין העובד למעסיק יחסי עבודה, העמיד החוק מספר מבחנים ובכללם:
- כיצד רואים הצדדים את יחסי ההעסקה שלהם?
- האם המעסיק מנפיק תלושי שכר לחבר/ה?
- האם המעסיק מנכה ניכויי חובה משכר העובד כחוק?
- כיצד נקבעים זמני העבודה?
- כיצד נקבעות החופשות?
- בידי מי נתונה היכולת להביא את ההתקשרות בין הצדדים לסיומה?
כיצד מטופל נושא יחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ במסגרת הפסיקה?
פסק דין שנתקבל בבית המשפט האזורי לעבודה בעיר נצרת, יצר תקדים משפטי בעצם כך שקבע שהשינויים שהתחוללו באופי הקיבוץ בעקבות מהלכי ההפרטה של השנים האחרונות, מביאים לשינוי הקשר בין הקיבוץ לבין חבריו בצורה שמצדיקה הכרה ביחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט הנ"ל על ידי חבר קיבוץ שפוטר מעבודתו במפעלי הקיבוץ בעקבות הפרטתם ודרש שישולמו לו פיצויי פיטורין מטעם הקיבוץ עקב כך, פסקה נשיאת בית המשפט האזורי לעבודה, שחרף העובדה שבעבר מערכת המשפט לא הכירה במעמדם של חברי הקיבוץ כעובדים של הקיבוץ מפאת צורת ההעסקה השיתופית שהייתה נהוגה בהם שקשרה בין החברות בקיבוצים לבין העבודה בהם, בקיבוצים המופרטים קיימת הצדקה להכרה בקיומם של יחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ.
זאת לאור העובדה שחלו שינויים מרחיקי לכת בסגנון החיים בקיבוצים ובהוצאות המחייה, ובהתאם לשינויים אלו המנגנון השיתופי שהוחל על עובדי הקיבוץ אינו רלוונטי עוד.
כיצד מתייחס בית המשפט הארצי לענייני עבודה ליחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ?
על פסיקה תקדימית זו של בית המשפט האזורי לענייני עבודה, הקיבוץ בחר לערער לבית המשפט הארצי לענייני עבודה. בית המשפט הארצי לעבודה בחר לפסוק כנגד הכרעת בית הדין האזורי לעבודה ולהכריע לטובת הקיבוץ הנתבע.
זאת בטענה שמעצם מהותם של קיבוצים כאגודות שיתופיות, עדיין קיימת בהם מחוייבות של חברי הקיבוץ לעבוד במפעליו ומשקיו, גם לאחר מהלכי ההפרטה של הקיבוצים בישראל. לטענת השופט בבית המשפט הארצי לעבודה, כלל האצבע הקיים בקיבוצי ישראל מימים ימימה, הוא שהאנשים החברים באגודות שיתופיות כמו קיבוצים, מצופים לעבוד בהן מתוקף חברותן בהתאגדות.
אי לכך, מכיוון שלא ניתן להפריד בין העבודה בקיבוץ לבין החברות בו – אי אפשר לראות את חבר הקיבוץ כעובד לעניין ההכרה ביחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ.
אי לכך, נדחתה תביעתו של חבר הקיבוץ לקבלת פיצויי פיטורין. בית המשפט הארצי לעבודה פסק במקרה האמור שלא ניתן להתייחס להפסקת ההעסקה של החבר בחזקת פיטורין, אלא כסיום ההתקשרות בין הקיבוץ לבין החבר, שאין בו משום עילה לקבלת הסעדים הקבועים בחוק מכוחם של יחסי עובד ומעביד תקניים, במקרה של פיטורין.
למותר לציין כי חבר הקיבוץ שהעסקתו בוטלה עדיין שוקל את הגשתה של בקשה לדיון נוסף בעניינו לבית המשפט העליון בתקווה שקיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין הקיבוץ יזכו להכרה המתבקשת.
על חשיבות הפנייה לייעוץ משפטי מקצועי להכרה ביחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ
במסגרת מאמר זה, סקרנו את השינויים הארגוניים שחלו בקיבוצים במדינת ישראל, בשנים החולפות בעקבות מהלכי ההפרטה שהתרחשו בהם, ואת האופן בו שינו מהלכים אלו את מצב העניינים בגזרת המפעלים הקיבוציים.
לאור המורכבות הרבה שעודנה קיימת באשר לסוגיית ההכרה ביחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ ובזכויות הנגזרות מקיומם של יחסי עובד מעביד בין החבר לבין הקיבוץ, כל חבר/ה בקיבוץ יעשו טוב אם ישכילו לפנות להתייעצות משפטית מקצועית מול עורך דין דיני עבודה מיומן, שיוכל לבחון את הנסיבות הפרטניות של החבר או החברה ולסייע להם למצות את זכויותיהם כעובדים במפעלי או משקי הקיבוץ. בהצלחה!
כל התכנים המובאים להלן אינם משמשים בתור חלופה לייעוץ משפטי מקצועי מול עורך דין המתמחה בדיני עבודה, והם מתפרסמים לידיעה כללית בלבד. המידע בעמוד זה אינו על תקן מידע משפטי מחייב, ואין להישען עליו בשום אופן. במקרים בהם דרוש ליווי משפטי בנושא יחסי עבודה, יש לפנות באופן ישיר להתייעצות משפטית מול עורך דין מומחה לדיני עבודה.